החלטה בתיק בר"ע 46356-02-12

1.     לפנינו בקשה לסילוק על הסף של בקשת רשות הערעור אשר הוגשה על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 2.2.12 (השופטת אביטל רימון-קפלן; ס"ע 36084-12-10) ובקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור; מאחר והמסכת העובדתית והמשפטית בשתי הבקשות זהה, נדון בהן יחדיו.

רקע וטענות הצדדים

2.     המבקש עבד אצל המשיבה, העוסקתבתחוםתכנון, עריכה, ייעוץוייצורמעגלים מודפסים ובין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לנסיבות עזיבתו של המבקש את עבודתו אצל המשיבה. המבקש הגיש, לבית הדין האזורי, תביעה לתשלוםפיצויי פיטורין, דמימחלהופיצויים בגיןפיטוריןשלאכדין והמשיבה תביעהשכנגד לפיצוי, עקב הפרתהסכםהעבודה, בגיןנזקיםשנגרמו לה בשל התנהלותו.

במסגרת בירור נסיבות התביעות, עתרה המשיבה בבקשה לזימון עד - פקיד תביעות מהמוסד לביטוח לאומי וכן לקבל את תיקו של המבקש במוסד. בית הדין דחה את הבקשה וביום 26.2.12 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור לבית דין זה.

3.     ביום 1.3.12 הגיש המבקש הבקשה דנא, לסילוק בקשת רשות הערעור על הסף, בה טען כי, משהומצאה למשיבה החלטת בית הדין, מושא הבקשה, ביום 6.2.12, הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור, בהתחשב בשביתת בתי המשפט שארכה יומיים, הינו ביום 23.2.12 והבקשה הוגשה באיחור.

המשיבה טענה כי מהמוקד הטלפוני של מערכת בתי המשפט נאמר לבא כוחה כי השביתה נמשכה חמישה ימים והודעה מתקנת בדבר מספר ימי השביתה תפורסם בקרוב.

המבקש הגיב כי המשיבה לא הציגה "טעם מיוחד" להארת המועד להגשת בקשת רשות הערעור וכן כי סיכוייה להתקבל - נמוכים.

דיון והכרעה

4.     המועד להגשת בקשת רשות הערעור נקבע בתקנה 74(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)התשנ"ב-1991 (להלן: "התקנות"):

"בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו."

בהתאם ל "הודעה על סיום שביתה במערכת בתי המשפט", החתומה על ידי מנהל בתי המשפט, התקיימה שביתה כללית במשק אשר בעטיה לא היתה קבלת קהל בבתי המשפט בימים 8-9.2.12 ועל כן אין למנותם במניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור ועל כן, משהומצאה החלטת בית הדין למשיבה ביום 6.2.12 - הרי שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור הינו ביום 23.2.12 ובקשת רשות הערעור הוגשה באיחור.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

5.     מהותושל הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" להגשת הבקשה באיחור והסיבה היחידה הנראית לעין, בעטיה איחרה - הינה טעותו של בא כוחה במניין הימים.

על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון :